כתב: גארי שוגרמן
היה זה ביום חורפי, השמיים היו אפורים, הייתי רטוב, רעב וקר, היה לי מאוד, מאוד קר. לרגע חשבתי לעצמי שאני עומד להתעלף, ואז… לפתע, פתאום… הבחנתי בריח מוכר שהגיע היישר לאפי.
היה זה ריח של בית, ריח של נחמה, ריח מסביר פנים, ריח של חברים. הנחתי לאפי להנחות אותי, וכך נמשכתי באופן לא רצוני לכיוון הריח על ידי חבל מֶטָפִיזִי, באופן שבה נשמה אומללה נמשכת לאור שבקצה המנהרה. אך עבורי, זה היה גורלי, ייעוד שאין מנוס ממנו, עתידי, חיי. ואז שמעתי אותו, עם מבטא אמריקאי שצף לעברי. האם זהו המשיח? פיית השיניים? מי זה?
ובחזרה למציאות… זה היה ברוך ברנר היבואן הבלעדי של מעשנות טרייגר גריל בישראל, פגשתי אותו באירוע טעימות של בשרים מעושנים במעשנה. לא זוכר איפה זה היה בדיוק, אבל "באיזה מקום בישראל". אחר שטעמתי את הבריסקט, העראייס וכנפי העוף – התמכרתי. נהייתי "נרקומן טרייגר", אפילו "זונת טרייגר". כן! את הכל הייתי חייב לבשל במעשנת בשר של Traeger Grills – אפילו פודינג שוקולד! היום, לאחר מעל שנתיים, הטרייגר פועל 4 ימים בשבוע, ועוברים דרכו כעשרה ק"ג בכל שבוע. הישג לא רע עבור חתיכת פלדה עם מחשב.
קהילת הטרייגריסטים של טרייגר גריל
בהסתכלות לאחור של כמה שנים עם מעשנות הבשר הביתיות של טרייגר, נוסדה קהילה ונוצרו חברויות חדשות וטובות. הרחבתי אופקים והדימיון נפרץ בכל הנוגע להכנת מזון. והכי חשוב- הסקרנות שלי בכל הנוגע לבשר התחזקה. קהילת הטרייגריסטים בפייסבוק או בוואצאפ הכתירה את מעשנות הבשר של Traeger Grills כמובילות, טרייגר – המלך וכחדשן של הג'נר. בזמן שהמתחרים עשויים להיות גדולים יותר, זולים יותר, וקולניים יותר – המוצרים שלהם פחות טובים. הקהילה שלנו מורכבת מקורניבורים מאוחדים ומתורבתים.
מבחינה בריאותית, בינתיים ירדתי כ 30 ק"ג, בזמן שאני אוכל בשר, בשר מעושן וירקות מעושנים ונהנה מכל רגע. המטרה האמיתית של טרייגר היא שאנשים יישבו יחד סביב מדורת אש עצים (של טרייגר) עם חברים ומשפחה וייאכלו בריסקט, צלעות, המבורגרים או כל בשר אחר.
אבל יש גם השלכות… אני כבר לא יכול לצאת למסעדות בשום אופן, מכיוון שאני משווה כל מנה לטרייגר, ושום דבר לא יכול לעמוד בסטנדרטים של הבשרים המעושנים שלי. הבריסקט שלי הוא מהטובים ביותר בארץ (ברוך ברנר- לא רוצה להעליב…), והצלעות שלי טובות אפילו יותר. אז למה לצאת? מדוע לבזבז כסף טוב כשיוצא ל יותר טעים במעשנה של טרייגר? הבעייה השנייה היא העלויות – מכיוון שהטרייגר עומד שם, אני פשוט חייב להשתמש בו. וכדי להשתמש בו אני חייב לרכוש בשר. בשר איכותי הוא יקר (אני לא מבין מי שמאכיל את הטרייגר שלו בבשר זול…).
כחלק מעבודתי אני נאלץ לעזוב את ביתי, משפחתי והטרייגר שלי לעיתים קרובות. סה"כ מצטברות לי כ 100 ימים בשנה בממוצע, וכל יום ללא הטרייגר שלי הוא קשה מנשוא.